סיפור דוד וגוליית הוא אחד הסיפורים רבי העוצמה בתנ"ך.
במשך דורות הוא העניק השראה לאנשים ולעמים שהתמודדו עם אתגרים שנראו גדולים מהם. זהו סיפור על אומץ, אמונה ונחישות – ועל הכוח הטמון ברוח האדם.

 

כאומנית העוסקת באמנות מקראית, אני מוצאת את עצמי שבה אל סיפורי התנ"ך פעם אחר פעם. הם אינם שייכים רק לעבר; הם ממשיכים להאיר את חיינו גם היום.
מתוך תחושת הזדהות על הזכות לחיות בארץ ישראל, אדמת אבותינו, ומתוך החיבור העמוק שלי למורשת ישראל, יצרתי את היצירה "קלע דוד". דוד לא היה לוחם עטור ניסיון. הוא לא נשא שריון ולא החזיק בנשק מתקדם. מולו ניצב גוליית – ענק מאיים שעורר פחד בלב רבים.

ובכל זאת, דוד בחר לצעוד קדימה. כוחו לא נבע מעוצמה פיזית אלא מאמונה עמוקה, מאומץ לב, בידיעה שיש ערכים גדולים יותר מן הפחד.הקלע, כלי פשוט בידי נער רועה צאן, הפך לסמל של תושייה, נחישות ואמונה.

 

הוא מזכיר לנו שלעיתים הדברים הצנועים ביותר הם בעלי הכוח הגדול ביותר.
לא גודל האמצעים הוא שקובע את התוצאה, אלא הרוח שמניעה אותם.