דמות בודדה על סוס מביטה על עיר עתיקה שטופת בזוהר החם של עץ זוהר העולה לשמיים. הארכיטקטורה המלכותית של העיר, עם שערים נישאים וקשתות, משקפת תקופה שחלפה, ומשרה את פארה של ירושלים המקראית. העץ, הזוהר באור אלוהי, מסמל תקווה, חיים והקשר בין שמים וארץ. גלימתו הכהה של הרוכב מנוגדת לבהירות הסצינה, מרמזת על חזון נבואי או מסע לעבר יעד קדוש. ציור זה ממזג היסטוריה מקראית עם הילה מיסטית, לוכד רגע נצחי של הרהור והתעוררות רוחנית.